5
1-2 בהגיעם אל הגדה השנייה של הכינרת ירד ישוע מהסירה, והנה רץ לקראתו מכיוון בית־הקברות איש אחוז רוח רעה.
3-4 איש זה גר בבית־הקברות והיה בעל כוח פיזי אדיר. בכל פעם שאסרו אותו בכבלים ושרשרות הוא היה מנתק אותם בקלות ויוצא לחופשי. איש לא היה יכול להתגבר עליו.
5 יומם ולילה נהג להסתובב כמשוגע בין הקברים ועל ההרים, צועק ופוצע את עצמו באבנים חדות.
6 בראותו את ישוע מרחוק, רץ האיש לקראתו ונפל לרגליו.
7-8 ישוע פקד על השד שבתוך האיש: ”צא החוצה, שד!“ השד צעק צעקה מחרידה: ”מה אתה עומד לעשות לי, ישוע בן אל־עליון? למען אלוהים, אל תייסר אותי!“
9 ”מה שמך?“ שאל ישוע.
”לגיון“, השיב השד. ”אינני לבדי; אנחנו כאן שדים רבים.“
10 השדים התחננו לפני ישוע שלא ישלח אותם למקום נידח.
11 בקרבת המקום היה עדר גדול של חזירים שרעה במורד ההרים.
12 ”שלח אותנו לתוך החזירים האלה“, התחננו השדים.
13 ישוע הסכים, והם יצאו מהאיש ונכנסו לתוך החזירים. כל החזירים (בערך אלפיים) דהרו בטירוף במורד ההר ישר לתוך הים וטבעו.
14 רועי החזירים ברחו לערים ולכפרים שבסביבה, וסיפרו לכולם מה שקרה. כל האנשים רצו מיד אל המקום כדי לראות את המחזה במו עיניהם.
15 עד מהרה התאספו אנשים רבים ליד ישוע, אולם כשראו את האיש יושב לרגלי ישוע לבוש היטב ושפוי בדעתו, נמלאו פחד.
16 עדי ראייה סיפרו לבאים מה שהתרחש,
17 והאנשים התחננו לפני ישוע שילך משם ויעזוב אותם לנפשם.
18 כשחזר ישוע לסירה התחנן לפניו האיש שיצאו ממנו השדים שירשה לו להצטרף אליו.
19 אולם ישוע לא הסכים לכך.
”לך הביתה למשפחתך ולחבריך“, אמר ישוע. ”ספר להם כיצד ריחם עליך אלוהים, ואיזה נס חולל בך.“
20 האיש הלך לבקר בעשר הערים הגדולות וסיפר לאנשים על הפלא הגדול שחולל ישוע, וכולם התפלאו מאוד.
21 ישוע חצה בסירתו את הכינרת והגיע אל הגדה שממול, שם כבר חיכה לו קהל רב.
22 אחד מראשי בית־הכנסת המקומי, יאיר שמו, נפל לפני ישוע
23 והתחנן בפניו שירפא את בתו הקטנה. ”בתי גוססת“, קרא יאיר בייאוש. ”אנא, בוא לביתי ושים את ידיך עליה, כדי שתבריא ותחיה.“
24 ישוע הלך עם יאיר, והקהל הגדול הלך אחריהם, נדחף ונדחק סביב ישוע.
25 בקרב הקהל הייתה אישה שסבלה משטף דם מתמיד במשך שתים־עשרה שנה.
26 היא סבלה קשות מטיפולים של רופאים שונים, ולאחר שהוציאה את כל כספה, לא זו בלבד שמצבה לא השתפר, הוא אף החמיר!
27 היא שמעה על המעשים שישוע עשה, ולכן הלכה אחריו ונגעה בבגדו.
28 ”אם רק אצליח לגעת בבגדיו אהיה בריאה“, חשבה לעצמה.
29 ואכן, ברגע שנגעה בבגדו פסק שטף הדם, והאישה ידעה שנרפאה.
30 באותו רגע הרגיש ישוע שיצא ממנו כוח ריפוי. הוא הסתובב לאחור ושאל: ”מי נגע בי?“
31 תלמידיו התפלאו על השאלה המשונה והשיבו: ”ראה כמה אנשים נדחפים אליך מכל צד, ואתה שואל מי נגע בך?“
32 אולם ישוע התעלם מהערתם והמשיך להסתכל סביבו, מחפש את מי שנגע בו.
33 האישה, אשר ידעה כי נרפאה, התקרבה אליו, נפלה לרגליו בפחד ובחרדה וסיפרה לו את כל האמת.
34 ”בתי, אמונתך ריפאה אותך!“ אמר לה ישוע. ”היי בריאה ולכי לשלום.“
35 בזמן שישוע דיבר אל האישה, הגיעו למקום שליחים מביתו של יאיר והודיעו לאב: ”בתך מתה; אין צורך להטריח את המורה.“
36 אולם ישוע התעלם מכך ואמר ליאיר: ”אל תפחד; רק תאמין!“
37 ישוע עצר את הקהל ולא הרשה לאיש ללכת איתו, פרט לפטרוס, יעקב ויוחנן.
38 בהגיעם לביתו של יאיר מצאו את כולם בוכים ומתאבלים על מות הילדה.
39 ישוע נכנס פנימה ושאל את האנשים: ”מדוע אתם בוכים ומתרגשים? הילדה לא מתה; היא רק ישנה.“
40 כל הנוכחים לעגו לו, אולם הוא לא שם לב לכך וביקש מכולם לצאת משם. הוא לקח את ההורים ואת תלמידיו ונכנס איתם לחדרה של הילדה.
41-42 ישוע אחז בידה של הילדה וקרא: ”טליתא, קומי!“ (כלומר: ”קומי, ילדה!“) היא הייתה בת 12 והיא אכן קמה ממיטתה והתהלכה בבית. הוריה התפלאו מאוד,
43 אך ישוע הזהיר אותם שלא יספרו לאף אחד מה שקרה, וביקש שיתנו לילדה משהו לאכול.