23
1 ראשי הכוהנים, הסופרים, זקני העם וחברי הסנהדרין הוליכו את ישוע אל פילטוס,
2 ומיד החלו להאשים אותו: ”האיש הזה מסית את העם לא לשלם מס לקיסר הרומאי, וטוען שהוא המשיח, כלומר מלך!“
3 ”האם אתה מלך היהודים?“ שאל פילטוס את ישוע. ”אתה אומר“, ענה ישוע.
4 פילטוס פנה אל ראשי הכוהנים ואל ההמון וקרא: ”מה אתם רוצים ממנו? הוא לא עבר על שום חוק!“
5 אולם הם התעקשו: ”אבל הוא מסית את העם בכל אזור יהודה נגד השלטון. הוא החל בכך בגליל, ועכשיו הוא בא לירושלים.“
6 ”האם הוא תושב הגליל?“ שאל פילטוס.
7 ”כן“, השיבו לו. מאחר שהגליל היה במחוז שיפוטו של הורדוס, החליט פילטוס לשלוח את ישוע אליו. מלבד זאת, באותה העת היה הורדוס בירושלים.
8 הורדוס שמח מאוד לראות את ישוע, מכיוון ששמע עליו ניסים ונפלאות, ומזה זמן רב השתוקק לפגוש אותו פנים אל פנים ולחזות בניסים שחולל.
9 הורדוס שאל את ישוע שאלות רבות, אולם ישוע לא השיב דבר.
10 בינתיים ראשי הכוהנים והסופרים הטיחו את האשמותיהם בישוע.
11 גם הורדוס וחייליו בזו לישוע וצחקו לו; הם הלבישו אותו גלימת פאר ושלחוהו חזרה אל פילטוס.
12 הורדוס ופילטוס, שהיו עד אז אויבים, הפכו באותו יום לידידים.
13 פילטוס אסף את ראשי הכוהנים, ומנהיגים אחרים ואת העם,
14 והודיע להם: ”הבאתם לפני את האיש הזה וטענתם שהוא מסית את העם למרוד בשלטון. חקרתי אותו היטב בנוכחותכם ולא מצאתי כל יסוד להאשמותיכם!
15 גם הורדוס לא מצא כל אשמה בישוע, ולכן שלח אותו אלינו. האיש הזה לא עשה כל מעשה שדינו מוות!
16 משום כך אלקה אותו בשוט ואשחרר אותו.“
17 מדי שנה בחג הפסח, נהג פילטוס לשחרר אסיר יהודי אחד.
18 אך כולם צעקו פה אחד: ”קחו אותו מכאן! שחרר לנו את בר־אבא!“
19 (בר־אבא היה במאסר באשמת רצח והסתה למרד בירושלים).
20 פילטוס רצה לשחרר את ישוע, ולכן ניסה להתווכח עם הקהל.
21 אבל הקהל התעקש: ”צלוב אותו! צלוב אותו!“
22 פילטוס שאל אותם פעם שלישית: ”מדוע? מה הוא עשה? לא מצאתי כל סיבה להוציאו להורג. אלקה אותו בשוט ואשחרר אותו.“
23 אבל הם המשיכו לצעוק ולהפציר בו לצלוב את ישוע, וצעקותיהם הכריעו את הנידון.
24 פילטוס נכנע לדרישתם ודן את ישוע למוות.
25 על־פי בקשתם שחרר את בר־אבא, שהיה אסור באשמת רצח ומרידה, ומסר לידיהם את ישוע כדי שיעשו בו כרצונם.
26 בהוליכם את ישוע אל מקום הצליבה פגשו בדרך את שמעון הקוריני, שחזר מן השדה, ואילצוהו ללכת אחרי ישוע ולשאת את צלבו.
27 בין הקהל הרב שהלך אחרי ישוע היו גם נשים רבות שספדו עליו.
28 ישוע פנה אליהן ואמר: ”בנות ירושלים, אל תבכינה עלי, כי אם על עצמכן ועל ילדיכן,
29 כי תבוא העת שבה נשים שאין להן ילדים תיחשבנה לבנות מזל.
30 בעת ההיא יתחננו בני־האדם לפני ההרים שיפלו עליהם ויכסו אותם, ולפני הגבעות – שתקבורנה אותם.
31 שהרי אם זהו גורלו של אדם חף מפשע, מה נורא יהיה גורלם של האשמים באמת!“
32 יחד עם ישוע הובלו למוות גם שני פושעים.
33 בהגיעם אל המקום שנקרא ”מקום הגולגולת“ – הם צלבו את השלושה: את ישוע במרכז, ואת שני הפושעים לימינו ולשמאלו.
34 ”אבי, סלח להם,“ קרא ישוע, ”כי אינם יודעים מה הם עושים!“ בינתיים ערכו החיילים הגרלה וחילקו ביניהם את בגדי ישוע.
35 ההמון עמד והביט במתרחש, ואילו מנהיגי העם לעגו לו וקראו: ”הוא ’הושיע‘ כל־כך הרבה אנשים? אם הוא באמת המשיח בחיר האלוהים, הבה נראה כיצד יושיע את עצמו!“
36 גם החיילים התלו בו; הם נתנו לו לשתות חומץ
37 וקראו: ”אם אתה באמת מלך היהודים, הושע את עצמך!“
38 מעל ראשו של ישוע תלו שלט: ”זהו מלך היהודים“.
39 אחד הפושעים שהיה תלוי לצידו של ישוע לעג לו ואמר: ”אם אתה באמת המשיח, מדוע אינך מציל את עצמך ואותנו לפני שיהיה מאוחר מדי?“
40 הפושע השני גער בחברו ואמר: ”האם גם במותך אינך ירא את האלוהים?
41 אנחנו נענשים בעונש שמגיע לנו על מעשינו הרעים, אולם האדם הזה חף מפשע!“
42 הוא פנה אל ישוע ואמר: ”ישוע, זכור אותי כשתבוא אל מלכותך.“
43 ”עוד היום אתה תהיה איתי בגן־עדן“, ענה לו ישוע.
44 בשעה שתים־עשרה בצהריים כיסה חושך את כל הארץ למשך שלוש שעות.
45 אור השמש חשך, והפרוכת התלויה לפני קודש הקודשים בבית־המקדש נקרעה לשניים.
46 לאחר מכן קרא ישוע בקול גדול: ”אבי, אני מפקיד את רוחי בידך.“ ונפח את נשמתו.
47 קצין רומאי אחד, אשר ראה את המתרחש, נמלא יראת אלוהים וקרא: ”האיש הזה באמת היה צדיק!“
48 משנוכחו האנשים שבאו לחזות בצליבה כי ישוע מת, הצטערו צער רב והלכו לבתיהם.
49 כל חבריו וידידיו של ישוע, וביניהם הנשים שהלכו אחריו מהגליל, עמדו במרחק מה והביטו במתרחש.
50-51 בין ידידיו של ישוע היה גם אדם בשם יוסף מהעיירה היהודית רמתיים. יוסף היה איש טוב וישר והאמין בביאת המשיח. למרות שהיה חבר הסנהדרין לא הסכים עם החלטתם ופעולתם.
52 יוסף הלך אל פילטוס וביקש ממנו את גופתו של ישוע.
53 לאחר שהוריד את הגופה מן הצלב עטף אותה יוסף בסדין, וקבר אותה בקבר חדש חצוב בסלע, שטרם נקבר בו איש.
54 כל זה התרחש ביום שישי בערב, לפני כניסת השבת.
55 הנשים אשר באו עם ישוע מהגליל הלכו אחרי יוסף וראו היכן שקבר את הגופה.
56 לאחר מכן הלכו והכינו מרקחת בשמים, אולם לא שבו מיד אל הקבר, כי בינתיים נכנסה השבת והן לא רצו לחלל אותה.